טיפולי מה?

ישבתי מולו כשהוא התחיל בבירור רפואי שטחי.

מחזור כל חודש? יש ואולי היה עדיף שלא יגיע המניאק.

מחלות במשפחה? אין טפו טפו
כמה זמן מנסים? שנה יותר מידי

הוא ישר קלט אותי.
חסרת מנוחה כמו קפיץ, רוכנת קדימה ובוהה בו עם עיניים חלולות מבעד למסכה.
בטח הוא הרגיש שאני תולה בו את כל תקוותי.
אחרת הוא לא היה שואל "כמה ילדים את רוצה" ואומר ״אני איתכם מהילד הראשון ועד הרביעי. כמה שתרצו״.

הוא טוב הרופא הזה.
יודע לפרוט על המיתרים הכי רגישים שלי.
הוא לא הספיק להגיד IVF ואני כבר התחלתי למשוך את האף ולנגב את הדמעות.

תמיד הייתה לי תחושה שהעולם ייעצר כשתעבור שנה של ניסיונות.
רק לא להגיע לטיפולי פוריות. רק לא להגיע לטיפולי פוריות.

הרומנטיקה שביצירת חיים תתפוגג.
הפחד ימלא אותי והתקווה תתחיל להתנדף ממני.

והסיפורים שאני שומעת וכמה זמן זה יכול להימשך.
והשינויים שהגוף חווה.
וההורמונים.
רק לא להיות הורמונלית יותר ממה שאני, בכל פעם שאני מקבלת.
לא רוצה להחזיק בסיפור גבורה על מי שהצליחה להיכנס להריון אחרי שנים של טיפולי פוריות.
רוצה את זה עכשיו.
טבעי.

ואז חזרתי לשמוע מה שהוא הסביר לאיש שלי.
מעניין אם גם הוא התנתק וצלל לעולם הסרטים שלו.
גם הוא רוצה את זה.
גם לו קשה.

איכשהו יצאנו ממנו מלאי תקווה, הסיכויים לטובתנו.
קיבלנו תוכנית פעולה שכוללת יותר מידי בדיקות, ביקורים בקופת החולים ולו"ז עמוס של זריקות ותרופות.
#התחלנו מה שנקרא.

אז לקחנו לנו זמן להתאושש.
הבנו שאנחנו צריכים להיות ביחד בזה. אין פה אשמים וזה לא מעניין איפה או אצל מי הבעיה.
מעניינת הכמיהה שלנו ליצור חיים.
עזבו אותי מרומנטיקה.
מספיק לי שיחזיק לי את היד בשאיבה, בהחזרה, בציפייה.

ושיביא לי גלידה כשאני מתעוררת אחרי הפעולה.